הדרךְ

אותיות מטיילים
שירת מסע עם השכינה אל דרכּי החיים בּראיה רוּחנית והארה שורשית

הספר מוּקדש לשכינת הדרךְ ולכל אשר בִּכנפיה חוסים:

 תוכן:

הדרךְ : אותיות מטיילים – שירת מסע עם השכינה אל דרכּי החיים בּראיה רוּחנית והארה שורשית: חלק א: הדרךְ: (ה') חלק ב:  המשורר: (קלד')  חלק ג: ויקחני החלום: (קנב') חלק ד: בּכפר המוּאר: (קצב') הדרךְ לשכינה : שירה בּסוד החיים והשכינה ולכל אשר לאל רננה : המשךְ המסע בּשירה אל תבניות הידע ותבוּנת שורשים ולכל אשר לגאוּלה נכספים משירת הספר מחזה החיים: (רב')  שירה לשכינה : לקרבה אל עמה ולעודדה מעצבונה: (רסה') מחזה האיש הזקן : המבקר בּסוּכּתי אור לשכן: (שלח') שְכִינָה בְּצִיוֹן: מחזמר ספרדי קבּלי: מחרוזת מזמור אפרסמון טהור: (נשא') רְפוּאָה בְּדֶרֶךְ הַקַּבָּלָה: (שפ') תוכן העניינים והפּרקים והשירים: (שצא') שערי הספר מחזה החיים: (שצט') (שיר כּמיהה הוּלחן ומבוּצע על ידי להקת הברירה הטבעית בּאלבום האוסף הנפלא 'מים נאמנים':)

חלק א: הדרךְ:

כּן אכן רואה אנכי את הדרךְ, וכל חולפיה, מחשבתי לעדן, כּן אכן רואה אנכי את הדרךְ, וכל נושביה, ואני מתכּונן, כּךְ בּלא לתכנן, מבּיט, על כּל החולפים בּיעף, ואין יודע לאן, ולהיכן, תמהתי על שקר הזמן, שהרי אחרי שחלפוּ המה, כּלא התקיימה כּלל מהוּתם, בּעוברם, שהרי הדרךְ היא דרךְ, ואין פּוסק המסע לעולם.

 

ואם תשאל את העוברים ושבים, אין להם זמן, הם אינם יודעים, נלקחים אל כּל אשר יָגֶעוּ, בּלא מעצורים, מוּבלים בּעיוורונם, כּסוּיי חוּשים כּסוּיי פּנים, כּסוּיי כּל דעת, והדרךְ גומעת, ומאוד נתיביה רבּים.

 

ואנכי כּךְ מבּיט בּעומדי מתבּונן, כּוּנסתי אל חדר הגוּת והשכל, כּדי לענות לכל ששואל, ריצוּדיי תצוּרות מוּרכּבות למישעי, ואנכי כּבר מעל המימד התשיעי, והדרךְ פּרוּשה לעיניי, פּוסעת בּין פּרדסים, ויש לה גם, לשמיים נתיבים, מלֹא כּל ההיכל יצוּרים, נבהלתי בּראותם, בּכל עבר שורצים, מתקרבים להזיק, חובלים בּכל שמחזיק, את ההגה לעצמו, וּבכל אשר צדיק בּארץ.

 

וישנן שתי שיטות עם הדרךְ, לעלות עליה לאן שתיקח, או להתבּונן בּחולפיה, בּלא דעת וּבלא להיפקח, וּבלא להישלח, אלי כּל נדכּה ונידח, וּבלא להיחבּט וּבלא להימתח, וּבלא להיפּתח, לאן שהדרךְ תיקח.

 

ואנכי לדרךְ כּמהתי, ללמוד את החיים להייטיב, וחשוּכים להשיב, אלי האהבה, וסגוּר הייתי כּבוּל יסוּרים, עדי אזרתי כּל כּח, וּבהפּתח הפתח, בּהימוג כּל אוזקים, נזרקתי 

אליה בּלא היסוּסים, צעיר לימים וכמהה, ללמוד את כּל הדברים, הטובים שיש לדרךְ לתת, ולמצוא משכּן בּאחד האיים, או ארצות העמים, לצאת מגורל המלחמה, אליי החיים להחלמה, אלי כּל בּיטוּי הנשמה, ולאהוב כּכל שניתן, היות וזהוּ כּל שהוּסבּר, והוּבן, אהבה, או חיים בּרעש שטן:

 

ב. מוּרכּבוּת ודינים:

הדרךְ, הו הדרךְ, צרות לכל תם ולכל הלךְ, דינים בּוחנים, מבית מדרשו של המלךְ, וּבין כּל אוסף השברים החצוּים, עונג מציאת חיים, וחוָיית כּל תֶּמֶךְ, ואם הפנית תקוותךָ לסגוד לבני אדם, לא תוכל לעלות למימד, הקדוש מכוּּלם, ונשאר בּגודש הנומךְ.

 

וניראית הדרךְ ממרחק, כּיחידה אחת ארוּכּה, אין סופית וזורמת, וכל אחדוּת אוחדת, וּבהתקרב, שופעת זרמים כּחשמלים, ונתיבים בּה הרבּה, ושבילים פּתלתלים, נסתרים, וּמלוא עין הדעת, מורכּבוּת של חיים צליליים, וּבהבּחן מקרוב עוד יותר, גודשת הדרךְ איינסוף נהרות, שאין לשער, של מעלה ומטה וסחיפה מתמדת, של כּל הקיים, ודמוּיות הדרךְ, חולפות ויורקות טוּמאתן, על שפע נֶאוֹת.

 

הדרךְ, הוֹ הדרךְ, הדרךְ היא דרכים חבוּקות, לפוּתות כּסלילי נהרות, שזוּרים כּחבל, עצוּם אין סופו, והכּל נוטפים נספּגים, וטיפטוּפיי נטיפים, בּתוכם מתהווים, וזהוּ רק סליל מסליליה, ומגיחים מבליחים הבהוּביי חיוּךְ, ונמוגים.

 

פּשטתי את כּותונת המשוּגעים, של מדים חנוּקים של כּפיה, וזינקתי בּרחתי, משוּלהב חופש, אל חיבּוּקה, ושפע אהבת אל וחיים, הניקה מאהבתה, כּה צעיר ותמים לימים אנכי, ושופעת היא הדרךְ, גדוּשת גירוּיי תעלוּמתה:

 

ג. האהבה:

ותקפוץ עלי האהבה, דמוּתה אישה שופעת דרור, עטוּיית פּרחים, בּת תמוּתה, וחיבּקתנוּ הדרךְ יחדיו בּאחדוּתה, על אי שופע אגוזים, וסם ששופע, הוּא סם החיים, ואמרה היא אלי מכל תנוּבתה, הדרור לגדול בּחדוה, הוּא אושר כּל אושר, ותפרוש עלינוּ הדרךְ שִמלתה, והיתה לנוּ הדרךְ, שמחה של ניגוּן ושירה, עם טבע קדוּם, וסביב בּטירוּף, של גילוּי וביטוּי, רחשוּ החיים, והיתה רוּח האומנוּת לנוּ, דת כּל יפוּי, ודרור המיזוּג ללא גדרות, בּפרוץ הגבוּלות, וּפיתוּי כּל פּיתוּי, על כּל שהינךָ, ועל כּל ניב, של גירוּי, כּי היה שם הים הצלוּל, התכול שנשק בּנוּ, בּכח גליו, ומצליל בּרוּחו על כּל כּמעיל, מצליל את האי בּכל צליל, והיתה שם השמש, בּעיסוּי עונג שמיימי, והיה שם הירח, דָבֶק, בּגליו מתמלא, מתהדק, כּמגע נזילת החלב, ולב לבן הילתו, בּמלואו לשכר, כּל לב תם, שלאהבה משחֶר, והיוּ שם עצים אגוזיים, גדוּשי פּרי ונושרים, ורחש 

תִמרותם שברוּח מנעים, והחול הלבן הזךְ, המוריק אל המים, וסלעי בּזלת מנצנצים חזיון, טבוּעים בּירוק ונושקים שמים, משווים ציוּר בּראשית כּאומן, שצייר ציוּר, שטרם נגע בּו הזמן, והשכינה העוטפת כּל שעל, היא הדרךְ והאם, והפּתח לכל שער, נוגעת לא נוגעת, מופיעה ונעלמת, ותמיד אף קיימת, מרקיעה תחוּשותינוּ שחקים, ממלאת עונג את הפנים, ומרחץ המים ועונג דדים, וצמרמורת החופש, כּטבע לגדול, לא יכולנוּ לדעת לשאול, לא היתה שאלה, כּי היה הכּל שלם ועגול:

 

ד. מציאוּת הזוּיה:

הדרךְ לוקחת אותךָ ממקום למקום, מקוּבּע היית והרךָ נייד, מיטלטל עם צרורךָ, עף ונוחת ונח ונרגע, מתאקלם, מתבּסם, מעניק, מקבּל, אוהב, ושוּב עף, טס למקום הבּא, וכל שהיה מקוּבּע, הופךְ למציאוּת ריחוּף הזוּיה, וּבטלים, מתערפּלים, מיטלטלים, מתעוותים, מוּנחי הזמן והמרחב, וכאין זמן ומרחב נפשי בּרוּר, ואתה בּחוּקיךָ גָדוּר, להישמר מנבל וארוּר, וכל שאר חוּקיי האיסוּר, ממקום למקום, ועוד חויה, רצף ניתחי הויה, ולמד הינךָ מכל משעול, ולא תוּכל לעולם, לספוג את הכּל:

 

ה. הדרךְ היא כּל החיים:

אכן זוהי הדרךְ, ואין תימה, חזקה מכל אנוש, ומוּרכּבת מחכמה, ושזוּרה לבינה, ולדעת השכּל, מעל כּל השגה, ושכל מתפּתל, והיא בּעולם הזה, וּבעולמות עליונים, הדרךְ היא כּל מה שיש, וכל החיים, כּךְ אכן ממש, כּל מה שיש, לכל נשמה לבקש, וּבחומר וּברוּח, וּמחושךְ להתאושש, וככל שתמצא בּה נתיבים, תחווה, תבין לא תבין, את המראה, וכל שעל נפשךָ מתהווה, כּי קשה היא הדרךְ, ויש ללגום בּה מעט, כּדי שתמשיךְ ותמשךְ היא, ותדהר ותשעט, וּבאם תשמין וחזיר תהא, תיקח היא אותךָ, אל חושךְ מעוּבּה, בּאם לכל פּיתוּי מפיתוּיה, תהין ותשתחוה, או תתפּתה, בּוא ואראכּה דברים שהראתה לי הדרךְ, בּוא ותחווה מילותיי, לכל ערךְ, לכל שתיקח אותךָ נישמתךָ, הכלוּאה בּמימד הכורח, בּואוּ כּל הכלוּאים, בּסירחון מזבּלת הקליפּה, בּואוּ ואראה לכם, מה שהראתה לי הדרךְ:

 

תוכן העניינים והפּרקים והשירים:

 

הדרךְ: אותיות מטיילים – שירת מסע עם השכינה אל דרכּי החיים בּראיה רוּחנית והארה שורשית: חלק א: הדרךְ: (ה') א. הדרךְ: ב. מוּרכּבוּת ודינים ג. האהבה: ד. מציאוּת הזוּיה: ה. הדרךְ היא כּל החיים: ו. מעשים טובים: ז. לב שלם ואשליות: ח. מטוב ועד רע: ט. אל תחש: י. אמוּנה טבעית: יא. בּטרם: יב. רצוא ושוב: יג. האות והכתב: יד. אשליה רוֹוחת: טו. למדני חוּקיךָ: טז. שמח בּחלקו: יז. שכל חדש: יח. להחלץ: יט. רשוּת המזיד: כ. הכּל חוּלל: כא. סנוורים: כב. מוות או מוּסר: כג. התכּהוּת: כד. הייה טוב: כה. אם תהין ואם יהין: כו. מבחנךָ: כז. פּס: כח. התמים והתמים: כט. הצלה: ל. חלוץ יחלץ: לא. חרפּת הסמרטוּטים: לב. התניית חיים: לג. מוח חדש: לד. גורל הבן השנאוּי: 

לה. החש בּזוּלתו  כּנפשו:   לו.  הזיות:   לז.  חוּקי   בּל יעבור: לח. מוּדעוּת בּקרה: לט. חיי שעה: מ. צינור הגעה: מא. חומה: מב. בּעבוּר ספק: מג. אנא: תפילת הברכה: מד. שטן מרושש: מה. מוח לנקות: מו. בּירוּר: מז. הינזר והיסתר: מח. שכינה מיוּסרת: מט. חשיבה ותבנית: נ. בּראותךָ: נא. מעצורת וּבידוּל וּרשוּמה: נב. אדם וּבהמה: נג. הר: נד. שכינה עמוּמה: נה. עייפתי: נו. פּשוּט ותמים: נז. החכם: נח. עליית הנשמה: נט. גני עדן: ס. להשכּין הטבה: סא. רצוא ושוב: סב. עשה כּראוּי: סג. כּלי הניגוּן: סד. רעש: סה. חוב: סו. תנאים מגבּילים: סז. שחור: סח. ציפּור הדרךְ: סט. הווּת: ע. אותיות תואמות: עא. צופן: עב. חדש מישן: עג. כּואב וכותב: עד. תורה חדשה: עה. שמח בּחלקו: עו. שיר קינה: עז. בּמתוח כּל קץ: עח. האור הבהיר: עט. סחרחרה: פ. הארה: פא. היכל הגיון: 

פב. עיגוּל קדוש: פג. תדרים שליליים: פד. מצעד הנרות: פה. תמים: פו. כּוּפתאות:   פז.  שיר:   פח.  אין   דָיוֹ:   פט. העיקר: צ. צרות: צא. הצלה: צב. הצלה: צג. הצלה: צד. הצלה: צה. מלוּמד בּניסים: צו. עולם הקליפּות: צז. החלום: צח. הזיית גאוּת: צט. מה עוד נותר: ק. התבנית הבסיסית: חלק ב: המשורר: (קלד') קא. שעתו האחרונה: ליבּי: קב. דימעה: קג. הכּל אחד: קד. אִילוּ: קה. בּוּשתי: קו. אימה: קז. להשכּין שכינה: קח. לא זכוּ: קט. עם עתיק:  חלק ג: ויקחני החלום: (קנב') קי. ויקחני החלום: קיא. ויבואוּ מלאכי השרת: קיב. עיי חורבות: קיג. צעדת הדורות: קיד. הגוּן וּמהוּדר: חלק ד: בּכפר המוּאר: (קצב') קטו. הכפר: קטז. זומרים ושרים: קיז. מדדים מדוּייקים: קיח. בּת קול: קיט. ילד קטון: קכ. סבלנוּת: קכא. מארג: קכב. משבּצות: קכג. שכינת האל: קכד. העץ: 

קכה. אדם אחרון: קכו. שלךָ ליבּי: קכז. חלום הציפּור: קכח. לחזק בּדקה: קכט. אסון החורבּן: קל. עיטוּף: קלא. עווֹן כּבודו: קלב. תפילתי: הדרךְ לשכינה – שירה בּסוד החיים והשכינה ולכל אשר לאל רננה – המשךְ המסע בּשירה אל תבניות הידע ותבוּנת שורשים ולכל אשר לגאוּלה נכספים משירת הספר מחזה החיים: (רב') בּריכת טהרה: התכלית: נְתִיב הַמִידוֹת: אמוּנה ותענוּג ורצון: ענוָה: שמחה: ייחוּד: אהבה: יראה: רחמים: בּטחון: תום: אמת: שפלוּת: עיקר העיקרים: דִבְרֵי גָּלָל נָבִיא בַּגִּלְגָּל: (רכא') סֵפֶר רְפַאֵל הַרוֹפֵא: (רכו') מְגִּילַת גָּד הַאֲגָּדָתִי: (רל') מלכוּת: יסוד: הוד: נצח: תפארת: גבוּרה: חסד: בּינה וחכמה וכתר: דברי חזיון איתי האותיותי, נביא בִּיּרוּשלים: (רנא') חֲלוֹם יוֹנָה תְמִימָה: חֲבוּרַת אָדָם: אדם: שלמה: חנוךְ: אברהם: יצחק: יעקב: משה: אהרון: יוסף: דוד: 

שירה לשכינה – לקרבה אל עמה ולעודדה מעצבונה: (רסה') דוּגִית אֶל הַחוֹפֶש: דוּגית: אמא שכינה: כּסוּיה: התעוררוּת: חוֹף מִבְטָחִים: שיר כּמיהה: שיר הפוּגה: עִם האור: אלי שורשים: ישראל: שעת הענוָה: שירת הזקנים הצועדים: הֱקָיָים: שלוַת העצים: נס להתנוסס: איש המקוֶה: ילד בּעינייךְ: אף אם בּחלוף זמן: מרד החסד: מתיקוּת: תמימוּת: מִרקם החיים: וישוטטוּ רבּים: ילדים קטנים שלךָ: הדרךְ: חוף: אור שחור: מסתרי הקליפּה: עלוּם: חבלי משיח: שורש אחד לכוּלם: נוּגענוּ: שדים ורוּחות: עולם של כּוּלם: שתן שטן: אל דאגה: אנשים טובים: ריקוּד הנשמות: דרךְ: טהור בּטמא: תקוּמה: עינוּגה של מנגינה: בּבקשה: התערבוּת אלהית: הנהר: התבּוננוּת: ויחשוב בּליבּו: אומן האמת: סופר האמת: תככנוּת: מדד הגאוּת: היצירה נמשכת: דת האהבה: סיכּוּי: שוחרי 

השררה: רבּי יהוּדה הרופא: חולים: חולים ועובדים: מראָה: עץ וחץ: זה כּנגד זה: הסתרה: בּדד: והרצים יצאוּ דחוּפים:  חור  בּטהור:   חשבּון:   דור  חדש: מחזה האיש הזקן – המבקר בּסוּכּתי אור לשכן: (שלח') שְכִינָה בְּצִיוֹן: מחזמר ספרדי קבּלי: מחרוזת מזמור אפרסמון טהור: (נשא') התעוררוּת: שלוש דמעות: ותבּט השכינה: ותאסוף בּחיקה: ותתיָפּה: מעשה מרכּבה: להקת נגנים: בּואוּ ואארחכם: אבנים חדשות: החכם יהוּדה: החכם יצחק: החכם משה: מעולם לא עזבתי: יהוּדה אנכי: בּואי כּלה: יחיד וּמיוּחד: הפליאוּ נא צלילים: ניגוּן שירת החיים: דעוּ אהוּביי: רואים את הקולות: ויפּתחוּ השמים: שירת עשרת הדיבּרות: אזהרה: תמים הסודות: ילד תם: ויעלה המשיח: איכה קראתני: אדם לאדם אוהב: פּרעה: רד נא מקדש: וירד המִקדש: חתוּנה: אור חדש:

 

רְפוּאָה בְּדֶרֶךְ הַקַּבָּלָה: (שפ') בּסיסי רפוּאת הקּבּלה: רְפוּאָה בְּדֶרֶךְ הַקַּבָּלָה: פּסוּקי רפוּאה: אגרת תהלים: הרוצה להרפּא: תוכן העניינים והפּרקים והשירים: (שצא') שערי הספר מחזה החיים: (שצט')

 

אין מתנה האהוּבה לפני הקבּ"ה כּמתנת השכינה:{זוהר}

בּכל מקום שהשכינה נמצאת, מעט מחזיק את המרוּבּה:

לא נולד ישראל אלא על מנת להראות לעולם את שכינת ה' יתבּרךְ:

כּל עניין התורה ועשיית המצוות הוּא כּדי להשכּין שכינה בּעולם:

אין לעבוד את השכינה כּגוּף הנפרד מהאלהוּת:

 

יהי רצון מלפניךָ ה' אלהינוּ ואלהי אבותינוּ שתחזיר את שכינתךָ אלינוּ ושתשלח בּמהרה את משיח צידקנוּ ומחשכה יוציאנוּ אל אורה של גאוּלה, בּרוּךְ אתה ה' המחזיר שכינתו לציון:  "יהיוּ לרצון אמרי פּי והגיון ליבּי לפניךָ ה' צוּרי וגואלי:"

 

תודה לאל העליון ותודה לשכינה הקדושה ויתבּרךְ שם כּבודו

 

 

 © כּל הזכוּיות שמוּרות לדָּוִד בָּרוּךְ ©

www.mochin.co.il

הוּדפּס בּעיר הקודש ירוּשלים בִּשנת התש"פ

יש לשמור על קדוּשת הספר ונקיונו:

לעולם ועד:

 

קראו עוד