הדרךְ

אותיות מטיילים שירת מסע עם השכינה אל דרכּי החיים בּראיה רוּחנית והארה שורשית

תוכן:

הדרךְ \ אותיות מטיילים – שירת מסע עם השכינה אל דרכּי החיים בּראיה רוּחנית והארה שורשית: חלק א: הדרךְ: (ו') חלק ב:  המשורר: (ו')  חלק ג: ויקחני החלום: (ו') חלק ד': בּכפר המוּאר: (ו') הדרךְ לשכינה – שירה בּסוד החיים והשכינה ולכל אשר לאל רננההמשךְ המסע בּשירה אל תבניות הידע ותבוּנת שורשים ולכל אשר לגאוּלה נכספים משירת הספר מחזה החיים: (ו') שירה לשכינה – לקרבה אל עמה ולעודדה מעצבונה(ו') מחזה האיש הזקן – המבקר בּסוּכּתי אור לשכן: (ו') שְכִינָה בְּצִיוֹןמחזמר ספרדי קבּלי: מחרוזת מזמור אפרסמון טהור: (ו') תוכן העניינים והפרקים והשירים: (ו')

חלק א: הדרךְ:

א. הדרךְ:

כּן אכן רואה אנכי את הדרךְ, וכל חולפיה, מחשבתי לעדן, כּן אכן רואה אנכי את הדרךְ, וכל נושביה, ואני מתכּונן, כּךְ בּלא לתכנן, מבּיט, על כּל החולפים בּיעף, ואין יודע לאן, ולהיכן, תמהתי על שקר הזמן, שהרי אחרי שחלפוּ המה, כּלא התקיימה כּלל מהוּתם, בּעוברם, שהרי הדרךְ היא דרךְ, ואין פּוסק המסע לעולם.

ואם תשאל את העוברים ושבים, אין להם זמן, הם אינם יודעים, נלקחים אל כּל אשר יָגֶעוּ, בּלא מעצורים, מוּבלים בּעיוורונם, כּסוּיי חוּשים כּסוּיי פּנים, כּסוּיי כּל דעת, והדרךְ גומעת, ומאוד נתיביה רבּים.

ואנכי כּךְ מביט בּעומדי מתבּונן, כּונסתי אל חדר הגוּת והשכל, כּדי לענות לכל ששואל, ריצוּדיי תצוּרות מוּרכּבות למישעי, ואנכי כּּבר מעל המימד התשיעי, והדרךְ פּרושה לעיניי, פּוסעת בּין פּרדסים, ויש לה גם, לשמיים נתיבים, מלֹא כּל ההיכל יצוּרים, נבהלתי בּראותם, בּכל עבר שורצים, מתקרבים להזיק, חובלים בּכל שמחזיק, את ההגה לעצמו, וּבכל אשר צדיק בּארץ.

וישנן שתי שיטות עם הדרךְ, לעלות עליה לאן שתיקח, או להתבּונן בּחולפיה, בּלא דעת וּבלא להיפּקח, וּבלא להישלח, אלי כּל נדכּה ונידח, וּבלא להיחבּט וּבלא להימתח, וּבלא להיפּתח, לאן שהדרךְ תיקח.

ואנכי לדרךְ כּמהתי, ללמוד את החיים להייטיב, וחשוּכים להשיב, אלי האהבה, וסגוּר הייתי כּבוּל יסוּרים, עדי אזרתי כּל כּח, וּבהפּתח הפתח, בּהימוג כּל אוזקים, נזרקתי אליה בּלא היסוּסים, צעיר לימים וכמהה, ללמוד את כּל הדברים, הטובים שיש לדרךְ לתת, ולמצוא משכּן בּאחד האיים, או ארצות העמים, לצאת מגורל המלחמה, אליי החיים להחלמה, אלי כּל בּיטוּי הנשמה, ולאהוב כּכל שניתן, היות וזהוּ כּל שהוּסבּר והוּבן, אהבה, או חיים בּרעש שטן:

ב. מוּרכּבוּת ודינים:

הדרךְ, הו הדרךְ, צרות לכל תם ולכל הלךְ, דינים בּוחנים, מבית מדרשו של המלךְ, וּבין כּל אוסף השברים החצוּים, עונג מציאת חיים, וחוָיית כּל תֶּמֶךְ, ואם הפנית תקוותךָ לסגוד לבני אדם, לא תוכל לעלות למימד, הקדוש מכוּּלם, ונשאר בּגודש הנומךְ.

וניראית הדרךְ ממרחק, כּיחידה אחת ארוּכּה, אין סופית וזורמת, וכל אחדוּת אוחדת, וּבהתקרב, שופעת זרמים כּחשמלים, ונתיבים בּה הרבּה, ושבילים פּּּתלתלים, נסתרים, וּמלוא עין הדעת, מורכּבוּת של חיים צליליים, וּבהבּחן מקרוב עוד יותר, גודשת הדרךְ איינסוף נהרות, שאין לשער, של מעלה ומטה וסחיפה מתמדת, של כּל הקיים, ודמוּיות הדרךְ, חולפות ויורקות טוּמאתן, על שפע נֶאוֹת.

הדרךְ, הוֹ הדרךְ, הדרךְ היא דרכים חבוּקות, לפוּתות כּסלילי נהרות, שזוּרים כּחבל, עצוּם אין סופו, והכּל נוטפים נספּגים, וטיפטוּפיי נטיפים, בּתוכם מתהווים, וזהוּ רק סליל מסליליה, ומגיחים מבליחים הבהוּביי חיוּךְ, ונמוגים.

פּשטתי את כּותונת המשוּגעים, של מדים חנוּקים של כּפיה, וזינקתי בּרחתי, משוּלהב חופש, אל חיבּוּקה, ושפע אהבת אל וחיים, הניקה מאהבתה, כּה צעיר ותמים לימים אנכי, ושופעת היא הדרךְ, גדוּשת גירוּיי תעלוּמתה:

ג. האהבה:

ותקפוץ עלי האהבה, דמוּתה אישה שופעת דרור, בּת תמוּתה, וחיבּקתנוּ הדרךְ יחדיו בּאחדוּתה, על אי שופע אגוזים, וסם ששופע, הוּא סם החיים, ואמרה היא אלי מכל תנוּבתה, הדרור לגדול בּחדווה, הוּא אושר כּל אושר, ותפרוש עלינוּ הדרךְ שִמלתה, והיתה לנוּ הדרךְ, שמחה של ניגוּן ושירה, עם טבע קדוּם, וסביב בּטירוּף, של גילוּי וביטוּי, רחשוּ החיים, והיתה רוּח האומנוּת לנוּ, דת כּל יפוּי, ודרור המיזוּג ללא גּדרות, בּפרוץ הגבוּלות, ופיתוּי כּל פיתוּי, על כּל שהינךָ ועל כּל ניב, של גירוּי, כּי היה שם הים הצלוּל, התכול שנשק בּנוּ, בּכח גּליו, וּמצליל בּרוּחו על כּל כּמעיל, מצליל את האי בּכל צליל, והיתה שם השמש, בּעיסוּי עונג שמיימי, והיה שם הירח, דָבֶק, בּגליו מתמלא, מתהדק, כּמגע נזילת החלב, ולב לבן הילתו, בּמלואו לשכר, כּל לב תם, שלאהבה משחֶר, והיו שם עצים קוקוּסיים, גדוּשי פּרי ונושרים, ורחש תִמרותם שברוּח מנעים, והחול הלבן הזךְ, המוריק אל המים, וסלעי בּזלת מנצנצים חזיון, טבוּעים בּירוק ונושקים שמים, משווים ציוּר בּראשית כּאומן, שצייר ציוּר, שטרם נגע בּו הזמן, והשכינה העוטפת כּל שעל, היא הדרךְ והאם, והפּתח לכל שער, נוגעת לא נוגעת, מופיעה ונעלמת, ותמיד אף קיימת, מרקיעה תחוּשותינוּ שחקים, ממלאת עונג את הפנים, ומרחץ המים ועונג דדים, וצמרמורת החופש, כּטבע לגדול, לא יכולנוּ לדעת לשאול, לא היתה שאלה, כּי היה הכּל שלם ועגול:

ד. מציאוּת הזוּיה:

הדרךְ לוקחת אותךָ ממקום למקום, מקובּע היית והרךָ נייד, מיטלטל עם צרורךָ, עף ונוחת ונח ונרגע, מתאקלם, מתבּסם, מעניק, מקבּל, אוהב, ושוּב עף, טס למקום הבּא, וכל שהיה מקוּבּע, הופךְ למציאוּת ריחוּף הזוּיה, ובטלים, מתערפּלים, מיטלטלים, מתעוותים, מוּנחי הזמן והמרחב, וכאין זמן ומרחב נפשי בּרוּר, ואתה בּחוּקיךָ גּדוּר, להישמר מנבל וארוּר, וכל שאר חוּקיי האיסוּר, ממקום למקום, ועוד חויה, רצף ניתחי הויה, ולמד הינךָ מכל משעול, ולא תוּכל לעולם, לספוג את הכּל:

ה. הדרךְ היא כּל החיים:

אכן זוהי הדרךְ, ואין תימה, חזקה מכל אנוש, ומוּרכּבת מחכמה, ושזוּרה לבינה, ולדעת השכּל, מעל כּל השגה, ושכל מתפּתל, והיא בּעולם הזה, ובעולמות עליונים, הדרךְ היא כּל מה שיש, וכל החיים, כּךְ אכן ממש, כּל מה שיש, לכל נשמה לבקש, ובחומר וברוּח, ומחושךְ להתאושש, וככל שתמצא בּה נתיבים, תחווה, תבין לא תבין, את המראה, וכל שעל נפשךָ מתהווה, כּי קשה היא הדרךְ, ויש ללגום בּה מעט, כּדי שתמשיךְ ותתמשךְ הדרךְ, ותדהר ותשעט, וּבאם תשמין וחזיר תהא, תיקח אותךָ הדרךְ, אל חושךְ מעובּה, בּאם לכל פּיתוּי מפיתוּיה, תהין ותשתחוה, בּוא ואראכּה דברים שהראתה לי הדרךְ, בּוא ותחווה מילותיי, לכל ערךְ, לכל שתיקח אותךָ נשמתךָ, הכלוּאה בּמימד הכורח, בּואוּ כּל הכלוּאים בּסרחון מזבּלת הקליפּה בּואו ואראה לכם, מה שהראתה לי הדרךְ:

קראו עוד