יונה תמימה ירדה מארץ תבוּנה,

וּבִמקורה עשרים וּשתים אותיות מאירות,

בּגלגל שלם זוהרות,

ויִסוב גלגל האותיות בִּמקורה,

ותהי היונה שמחה בּריאה ורעננה,

ותרד אל הארץ התחתונה,

ויצאוּ מילים מאותיותיה שבִּמקורה,

ויאירוּ פּני שכינה שפע אמוּנה,

ויאירוּ ויזהירוּ המילים בּשורשים,

וכל הארץ תנוּבת חדוות חיים,

וּפתע אל מעגלי המילים והאותיות,

החלוּ קופצות מאָרץ מילים זרות,

ויִתערבּבוּ המילים הזרות בּזוהרות,

חושךְ חדר,

הזוהר לִמקומו חזר,

ונשארוּ מילים בִּלתי מוּארות,

גלגל האותיות כּניתק מהמילים,

ותחשךְ התבוּנה,

הארץ אבלה,

אף היונה חלתה ונעצבה,

התגשמה נעלבה והחלה לקווֹת,

חוּט אמוּנתה החלה לִטְווֹת,

ותנער מעליה את בּושתה,

ותנקר את המילים הזרות ממחיצתה,

כּךְ עפה אל עיגוּלי המילים,

כּל זר מעוּרב סילקה מִנתיבים,

ויחזור גלגל האותיות המוּאר,

ויאיר בּגלגל המילים הצרוּף,

ותעוּף,

וּתבוּנת שמחה,

וגלגל אור זוהר בִּמקורה: