תפריט
היום מתעורר בחסד תקווה, השמש מנצנצת אור משכימים, הבריאה כולה מתעוררת, מתייפה, כי היום האל בא לבקר:
הסלעים נינוחים, מתחממים במקומם, הצומח גומע טל ונילהב, ציפורים מודיעות במקורן, שהיום האל בא לבקר:
האדם מיתנקה, מתקדש וניטהר, נושא עיניו ובוכה בכמיהה, מחשב מילים שיאמר בליבו, כי היום האל בא לבקר:
חמה ולבנה חוברים אהובים, מאירים יחדיו לכוכבים מחייכים, מלאכים יורדים עם נשמות להלל, כי היום האל בא לבקר:
אורות זהרים מתגוונים נוצצים, ממתקים את האור בראשיי שורשים, ועונג הטל העליון כך שופע, מאציל על כל הבריאה לפאר, כי סר כל איום והשקט חובֵר, כי היום האל בא לבקר:
'שיר כמיהה' הוא מן הספר 'מופע הקצב המחאתי הגדול בתבל' ומופיע בביצועם של שלמה בר ו'הברירה הטבעית' באלבום האוסף 'מים נאמנים'
דוּגית בּים גליו,
עזבתי עולם נחרב,
הפלגתי הרחק אל היופי,
ואנכי פּשוּט עם טוב ועם דופי,
כּאדם אומן אהבתי משעלותיו,
וקשה בּי הנשימה בּעולם מתועב,
חסר טבעיוּת וּמעוּנב,
הקצב התנגן היטב בּמוחי,
והים התכול כּה אייר נשמתי,
גלים לא טרוּפים לא שלוים,
מתגוונים בִּגווניהם,
כּרקיע הנושק בּם נצבּעים,
ללא הרף עולים ויורדים,
ודוּגית דייגים מחייכים,
החזירוּ לי מצב רוּח לאהוב,
כּוח אל הטבע והטוב,
ונמוג בּי אט אט המכאוב,
מעומס ההבל והדם והזוב,
ותמיד מתרחקים אנוּ כּדי להתקרב,
טיפּות מלוּחות נזרקות בּי בּרוּח פּיראית,
המנגינה והקצב נינוחים להפליא,
פּריטות מחוּדדות על קצב של רוּח,
והכּל משוּליו וּמאיר לי בּמוח,
כּה שמחה נשמתי לב לפתוח,
לאל, לאדם, לטבע,
לכל חי וּלכל שקיים,
וּכּכל שגמעתי ים,
הפכתי פּחות מאוּים:
בּמשעול הרים אֲפֵקָה זריחה,
פּגשתיךְ כּמראֶה הארה,
ואוּלי התיַשבת בּי עלי תאוָה,
התאוָה לאהבה:
נישקתני והנה נעלמת,
'בּרוּךְ בּואךָ, עתה חפּשני,
כּי בּטרם אמלא ליבּךָ בּאהבת אורותי,
עליךָ למלא בּאהבה נתיביי.
יגע חפשני, הנע לבבךָ,
וּבמחשךְ אעזרךָּ ניסים,
בּטרם תיגע הייה מטוהר,
אזי אליךָ אשפּיע זוהר נהר',
ואנכי אליךְ, יום וליל כּמהה,
סודךְ נישמתי מנגינה,
תמיד בּעקבותיךְ אמא שכינה:
אומרים חכמים 'לךְ אחר השכינה,
חפּשהָ בּין שבילים וּמהמוּרות',
כּבר ספגנוּ, העולם רקוּב חטאים וּשנאות,
וּבחושךְ ההחשכה הכּפוּלה,
הכיצד אשיר לךְ שיר,
ואת כּסוּיה חבוּיה,
רמז שהאל השאיר,
טוב שהאל שומר את בּרואיו,
אותם שבם הוּא חפץ,
אוּלי יום אחד גם בּךְ,
רצון בּיתךְ יתנוצץ.
כּה רבּות כבית בּי,
כּי נגעת ונעלמת,
איום הוּא כּאב חסרונךְ,
כּלבנה שחרוּתךְ וּמלאוּתךְ,
ועם כּה עתיק,
מתפּלל לחבּקךְ:
עצור שממון, עצרי מלחמה,
עצרי מחלוקת, עצרי הפליה,
זהוּ זמן הפוּגה:
הסר שנאה, הסר גאוָה,
סלק עין רעה, הבּט לטובה,
זהוּ זמן הפוּגה:
עִצרי ראוָה, עִצרי תאוָה,
בּואי נאוָה, בּואי חוה,
בּואי שכינה, בּואי ברוּכה,
היי נא הפוּגה:
כּה רבּות עובר אדם בּתום דעת,
עד ידע מקומו,
עד יזכּה מתום מעשיו,
ותהי ענוָה אצילוּתו:
אם בּרצונךְ אשה איש לדעת,
מעבר לחקר המחשבה,
ומשוּם תאוות דעת האהבה,
יש לדעת את דרךְ הנשמה:
דרךְ אשה עם איש,
אחר כּבוד והשְקט היא,
ודרךְ איש עם אשה,
לקדש נשמתה לכּלה,
לפאר ארמונה כּמלכּה:
ודעת פּשר נישוּק הדרכים,
האל הקדוש יחידי הוּא לדעת,
וּפשר תיקוּן הוָית החיים,
בּליבּנוּ לגעת, בּידינוּ לדעת,
אל נחת, אל נחת:
על ההרים, הרי יהוּדה,
כל אבן היתה כּאן קודם לכל הורסי עמי,
ושלוַת הקדוּשה בּאויר זורמת,
בּוא ילדי, התנחם בּשלוַת העצים:
אין פּגה היא לעולם, שלוַת העצים,
מתנתם וּזכוּתם,
אנא לימדוּ נא בּני אדם,
לימדוּ את שלוַת העצים:
הכּל מדבּר, מספּר, הטבע קדוּם,
חזק מתעלוּלי רשע אדם,
ולטבע זכוּת ראשונים,
לךְ בּני, צא וּלמד את שלוַת העצים:
בּוָאדי הרים תחת עץ,
איש יושב וּמוחו מתרוצץ,
גאתה החוּצפּה,
מתפּלל להתפּרנס,
וחייו כּעת תלוּיים על הנס,
נס להתנוסס:
הורגים מבּחוּץ,
מרעיבים מבּפנים,
לב האבן אינו חש בְּכִי ילדים,
תינוק בּעריסתו משיח מבקש,
והעם מתפּתל, מתחנן לנס,
נס להתנוסס:
מתוךְ החושךְ הארוךְ והשחור,
יופיע ויפרוץ לפתע האור,
צריךְ להתכּונן, להִתּקן,
לא להתיָאש,
וּלהמשיךְ להתפּלל, להתפּלל לנס,
נס להתנוסס:
יפה שלי, זהוּ שיר אליךְ,
אוהב אנכי את חן עדייךְ,
לחפון אל ידייךְ מָאוֹר,
ראיתי ילד בּעינייךְ,
ילד של אור:
טמירה יפתי שכינה,
כּהר המור,
כּה נאים מעשייךְ בּזה הדור,
שכוּרה נשמתי מטוּב חיוכךְ,
נחמיני רחמייךְ ואור שמחתךְ:
נעימה לי רוּחךְ יפה,
שִחתךְ רננה בּי, דעת מָחול,
גמעיני אורותייךְ,
למדיני עִתייךְ,
שלחי נפשי אליךְ מעוֹל,
ודעי שתמיד אתן לךְ הכּל:
זהב הארות בּי, את כּלתי,
אליךְ כל אוֹן אהבתי,
ענגיני נאה שפתותייךְ,
ראיתי ילד בּעינייךְ:
יונה תמימה ירדה מארץ תבוּנה,
וּבִמקורה עשרים וּשתים אותיות מאירות,
בּגלגל שלם זוהרות,
ויִסוב גלגל האותיות בִּמקורה,
ותהי היונה שמחה בּריאה ורעננה,
ותרד אל הארץ התחתונה,
ויצאוּ מילים מאותיותיה שבִּמקורה,
ויאירוּ פּני שכינה שפע אמוּנה,
ויאירוּ ויזהירוּ המילים בּשורשים,
וכל הארץ תנוּבת חדוות חיים,
וּפתע אל מעגלי המילים והאותיות,
החלוּ קופצות מאָרץ מילים זרות,
ויִתערבּבוּ המילים הזרות בּזוהרות,
חושךְ חדר,
הזוהר לִמקומו חזר,
ונשארוּ מילים בִּלתי מוּארות,
גלגל האותיות כּניתק מהמילים,
ותחשךְ התבוּנה,
הארץ אבלה,
אף היונה חלתה ונעצבה,
התגשמה נעלבה והחלה לקווֹת,
חוּט אמוּנתה החלה לִטְווֹת,
ותנער מעליה את בּושתה,
ותנקר את המילים הזרות ממחיצתה,
כּךְ עפה אל עיגוּלי המילים,
כּל זר מעוּרב סילקה מִנתיבים,
ויחזור גלגל האותיות המוּאר,
ויאיר בּגלגל המילים הצרוּף,
ותעוּף,
וּתבוּנת שמחה,
וגלגל אור זוהר בִּמקורה:
© כל הזכויות שמורות לדוד ברוך ©
