מָזוֹר הַשְכִינָה

מורה רוחני בדרך לציון ומסע שורשים אל סוד החיים

מסע  השכינה  משורש  הבריאה  בדרך  עם  ישראל  והאבות
ובגלות    ובגאולה    ובסודות     הבריאה   ודרכי     החיים
והרפואה העתיקה  והנבואה והמשיחים  ומסעה בתפילה
ובתהילים ובספירות ובעולמות ובפרצופים וברקיעים
ובהיכלות  ובאדם  ובכל סוד  החיים  וההויה  על פי
הקבלה העתיקה אשר היטיב האל לחשוף ולגלות
למען תחבור השכינה הקדושה אל בעלה
ואל בניה ומקומה ולמען יתוקן
העולם    אל    אור
הגאולה
ותתחדש
עטרת  התורה  כיושנה
כדי לתקן  ולהתיישר  ולהתנבא  ולהלל  ולהודות:

מיוסד על אדני מסורת חכמת הפרד"ס והקבלה העתיקה
ובדרך השכינה השורשית של עם ישראל ואבותינו הקדושים :

מאת אנכי הקטון והצעיר אשר מיהודה
דוד ברוך

הקדמה

שורש אל שורש אספתי וטלאים טלאים של חכמת אבותינו ליקטתי ואחברם בחיבור אחד יצוּק היטב הדוֹק והעמק ואסכם מבוכות וארחיב יריעות ואלקט אורות זהרים מפי משה ואליהו בעלי הקבלה ותלמידיהם הקדושים נושאי מרכבתם כדי להאיר את מסע השכינה ואת אדרת סודות תורתינו הקדושה כזוהר הרקיע ממה שמותר ללמוד וללמד כפי מסורת קבלת אליהו ובעלי פרד"ס הזוהר הקדוש רבי שמעון ורבי יצחק ותלמידיהם הקדושים כדי להאיר בעם מחדש את תבונת התורה הקדומה וכדי להכין דרך ולבב להופעת מאור השכינה הקדוש ואור משיח צידקנו וכן אזרתי כח כדי להאיר את דרך האמת האחת והיחידה בתורה ובעבודה ובקדושת המידות בטרם נִסגר צוהר ונמוג זִכרון בהבל החושך הרוחני שהגשים לבב מראות ומשמוע למען יחבור ישראל אל האל בדרך ההשגה הקדומה של אבותינו הקדושים בעיני תבונת השכינה כדי לזכך מידות ולהאיר נשמות אל אור טעם השכינה אשר אין עונג אמת אחר מבלעדיו ואין דרך אשר תִשוה לו ועוד עליתי עם השכינה ברקיעים ובהיכלות ובשורשי הבריאה אשר בעולמות ובאדם ובכל אשר בזה העולם למען ישכיל האדם לאהבה את ה' ולירוא מחטא ולמען יזכך את תפילתו עד רום מרומים ולמען יתקן את נפשו עד העמוק שבעמוקים ובעברית מזוככת כך תפרתי שעלים בחכמה בשפה פשוטה ומדוייקת ונאורה למען יחוֶה האדם ויראה בטוב חכמת התורה ובעושר גוָניה כדי להאיר מחדש את פאריה וילמד האדם וישיג כפי זכותו ושורש נִשמתו ועניין תיקונו ותחבור שכינה בליבו כדי להאיר ולרנן עת יתקן הוא את פגמיו ויִתישר ויכנוס באוהלה של קדושה ויהיה מועיל לעולם וטוב ומנומס ונקי בכל הוָיותיו ותפילתי לאל למען יחזיר את שכינתו במהרה אלינו ונחבור כולנו באהבת עולם אל אבינו בוראנו ואל משיח צדקנו ואל שורשינו ואל עצמנו וִיְפִי נִשמותינו להלל ולהאיר אור תורת אמת ומוסר דרך אבות לבנינו ולעולם עד אין סוף:
בברכת שכינה עד אין סוף:
דוד ברוך

קראו עוד

שערי הספר ופרקיו:

השער הראשון: מזור השכינה:
    אפתח במשל פי:(י)
    משל השכינה הנעצבת:(יג)
    שמות השכינה וכינוייה:(כב)
    בסיסי הקבלה:(אל)
השער השני: השכינה בדרכי החיים:
    השכינה ובריאת האדם וחייו ומותו:(לו)
    השכינה ואיש ואשה:(מו)
    השכינה וארץ ישראל וירושלים:(נג)
    השכינה ועם ישראל:(נז) שכינה ותורה:(סח)
    השכינה ושבת וימים טובים וחגים וימות השבוע:(פא)
    שכינה ותפילה ותשובה:(צג)
    פרד"ס ו'מעשה מרכבה':(ק)
    השכינה והצדיק:(קג)
    שכינה ומשפט וצדק:(קיז)
    שכינה ורפואה:(קכד)
השער השלישי: גלות וגאולה ומשיחים:
    גלות השכינה:(קכו)
    נבואת הגאולה:(קצט) 
    נבואת הגאולה והמשיחים ואחרית הימים ומשה והאבות בגאולה:(רח)
השער הרביעי: השכינה והאבות:
    השכינה והאבות:(רכח)
    דוד המלך:(רמח)
    עשרה מיני ניגון:(רס)
    סוד אור התהלים:(שיג)
השער החמישי: סוד החיים וההויה והאדם והבריאה:
    שורש הכל:(שכד)
    סוד הבריאה:(שלד)
    סוד ההוי"ה והאדם:( שמה)
השער השישי: סוד הנבואה והחלום:(שסב)
השער השביעי: "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול:"(שצא)
השער השמיני: מדורים וכוכבים ורקיעים והיכלות:(תמו)
    שבעת מדורי הארץ העליונה והתחתונה:(תמז)
    הכוכבים:(תנד)
    רקיעי עולם העשיה:(תסד)
    הרקיעים שעל גן העדן:(תסו)
    הרקיע שעל ספירת המלכות של עולם האצילות:(תפד)
    הקדמה כללית להיכלות:(תצד)
    שבעת היכלות הארץ העליונה:(תקח)
    היכלות הקדושה:(תיקא) שבעת היכלות הקדושה:(תקיב)
    היכלות הקדושה של הפרצופים אבא ואמא שבעולם הבריאה:(תקעז)
    היכלות גן העדן:(תריד)
    שבעת ההיכלות של הצד האחר:(תרכח)
    היכלות הנשים הצדיקות:(תרנ)
    היכל סוד הקורבן:(תרנב)
השער התשיעי: עליית התפילה: (תרנד)
השער העשירי: עליית ספירת המלכות והשכינה:(תער)
תוספות:
    שערי הספר ופרקיו ותתי פרקיו:(תשכג)
    מקורות:(תשמ)
    ציורים:(תשמא)
    טבלאות:(תשמה)
    פסוקי הספר:(תשנד)
    רפואה בדרך הקבלה:(תשסו)

בכל מקום שנקרא האדון בשם 'הקב"ה' הרהו מכוון אל בחינת ספירת התפארת ופרצוף זעיר הפנים: 

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶה נָבוֹן וְיֵדָעֵם, כִי יְשָרִים דַרְכֵי ה' וְצַדִיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְעִים יִכָשְלוּ בָם:" 

'לא נולד ישראל אלא על מנת להראות לעולם את שכינת ה' יתברך:'

'בכל מקום שהשכינה נמצאת מעט מחזיק את המרובה:'

ב"ה
הספר מוקדש לשכינה הקדושה
ברכת שכינה לכל אהוביי עד בלי דיי
יש לשמור על קדושת הספר
מובאות הספר ומראה מקומות הפסוקים ופירוט תתי הפרקים
 ושרטוטים ראה בסוף הספר
תודה וברכה לכל אשר עזרוני
✡ כל הזכויות שמורות למחבר ✡
הודפס בעיר הקודש ירושלים
בשנת התשס"ח לבריאת העולם

"ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם"

קראו עוד

השער הראשון:

מזור השכינה - אפתח במשל פי:

פתיחה ורק ותחילת המסע:

בימים סוערים של סוף גלות, חשכה המתנפצת אל שחר גדלוּת, בטרם כבו הדי שנות דראון, וכל העולם מסוּבב שגעון, חרב ושבור, מקומט ודהוי, עצוב ועכור, חולה ודווּי, עד כי מרוב חורבן נמוטו המוסדות, קרסו היסודות, הערכים והמידות, ומגוֹדל החשכה לא נותרה אלא הבחנת האור, וטעם גאולה החל לאסוף את לבבות שארית הפליטה, יחדיו לבצבץ מבין ההריסות, כדי להתחדש ברוח חדשה אסופת מרורים, פתע אל שמחת נגאלים, ותהי רוח שכינה, רוח התגלות אלֹהותו הטהורה והקדושה, מנהיגת העולם השוכנת ומאירה עם ישראל בעולמות התחתונים, ובכל המשעולים, צלולה ורעננה ומנשבת בארץ לרחם, יצאנו לדרכנו, אנכי ינון הקטוֹן עם סבי הֶחָכָם שמשון, מכפרינו הקטן אל הר הקודש בציון, כדי לקבל את פניו של משיח צדקנו בתשואות נצחון:

הדרך:

הדרך היתה כמיושרת עבורנו, כל צעד פז יקרו, ולעינינו, בין הרים וואדיות וּשדות וסלע, הלך אט אט והתגלה עומק הקֶרַע, תוצאות שיברון מהומה ומדוכה, ואנכי הקטון, שאלות תמיהה הציפוני, כל חיי החביאוני, הרחק מעבר לתחום האסור, ואף כי הזעזוע החריש גם את כפרינו, לא ראינו בעינינו, וכעת עם צמיחת הגילוי, הפכתי בתמיהותי שבוי, שהרי השבר כה מצוי, ובצעדי מסעינו אל עתיד נאור, כל דברינו מעטים, על חמור, עלה מליבי ציוצה של ציפור, להבין את פשרו של עולם טהור, שפתע הפך בעיני חרב משְחור, והכיצד עמי שבחסד שורשו, נשבר וחרב, והכיצד תקומתו, כי הושכלתי דרכי לחסות באל, ובמזמורי תהילות גאולה לקבל, בתפילות קודש עמקו ימי, למתק את סבל הגויעה של אחיי, ובניחוח של רחמי שכינה, בין שְחור לאור זהו זמן המתנה, לעכל את שעבר בדעת תבונה, ולהבין את גודלה של טעות, בדרך אל עולם מואר מהות, ודרכו של סבא שמשון, להכיל רעיון וליַשר היגיון, רָוְתָה נִשמתי בין משעולים, להבין מוסר דרך חיים, כי עולם שחרב שאלות מעורר, וחפצתי בליבי מתמיהותָי להתאוְרר:

 "סבא שמשון", כך תמהתי, "מהו פישרה של ארץ חרבה, ומבראשית ועד הלום הכיצד התקמטה, ועם שאהוב מאל, הכיצד רק כעת מחטאיו מתנשל, ומדוע כה חזקה היא בכִייתן של נשמות, שכעת אל אוֹשר גאולתן צומחות ומתהוות:"

 

השמים:

השמים בהקו בגוָנים נאורים, עופות שמים בלהקות עצומות, חגו בתכול במעגלים שמחים, מנוְטים את גְוני השמים בתצורות מעופן, החלל כולו הולך ומתמלא, בשפעה של מלאות רוחנית נקיה ופשוטה, כטעם ציפיה לבאות, ואמונה כובשת אוספת לבבות, יחדיו במעגלי שירה, בחדוָת אהבה, אהבת ניצולים אל מצילם, וגאוה, גאוה רק בִגדוּלת מושיעם:   

ענוים:

צעדים ענוִים ושירת נגאלים, קידמו את פנינו במשעולים, ובכיות רבות התערבבו בָשֶׂמַע, של אובדן ושמחה, הלם וישע, הארץ מזוהמת ועמלים לנקותה, ושמחה מתקדמת בלאט אל מוקדה, פני הכל אל האור אשר בציון, לחבור ענוִים אל חגיגות ההמון:

תקומה:

מִשִבְרוֹן הארץ עלו נהרות, ואנו בִנתיב חדש מתהוִים להתעלות, בכל צעד גמעתי חכמה להרווֹת, שימחני סב מחכמתו בעיניים אוהבות, ואנכי שחפצתי לדעת הכל, רבות הפעמים קטונתי מלשאול, עד כי חפצתי בהבנה פשוטה, כדי להכיל בתום את עוצמת ההארה, ולכל תמיהותי נסובה תשובה רהוטה, בחטאי המוסר התקמטה, משנאת החינם איבדה מהותה, ממלחמת גזעים נושלה תפארתה, מביזיון החיים נחרכה ובלתה, וכעת לאחר שבמגפה ניגפה, הכל כבטל, זהו זמן תקומתה, כי כל שהתגאה בטל ונעזב, כל שחמד נמוג וחָרב, זהו הזמן של גילוי שורשים, מלחץ פיקוח הנפש בקעו יסודות עמומים, של חרדת איש לשלום אחיו, ומוסר אל בכל מלהיב, ומבעד לחושך שלא נראה סופו, התגלה האור בשיא יופיו, אחים חבוקים וחלוקים בכל לצרכי מחייתם, אין רעֶב, אין גווע, כולם שֶכֶם אחד לעבוד את בוראם:

ניחוח שכינה:

"בני יקירי, רָוה נשמתך, ואנכי שזקנתי עֵד לתדהמה, כי הרי זכאים אנו לחווֹת, את מה שציפינו בגלותנו בכל הדורות, לנשום אט אט טעם ניחוח שכינה, החוזרת אלינו כנעימת מנגינה, ומבעד להחשכה הכפולה, חוזרת אלינו מתנה מהוללה, אשר איבדנו לפני דורות רבים, ומאז היו השמים חשוכים, ככל שתתעצם היא העונג יגבר, עד כי נפשנו אל תום פשוט תִיזְהָר, כך חובקת היא לפתע כִרחובות הנהר, אלהי"ם בעמו כניזכר, שהרי בטל הוא עלבונה של תורה, ועם השכינה תתחדש היא בליבנו נאורה, וכשם שנִשמתה מאיתנו ניתקה, שבה היא שוב כדי לענגנו באור עתיקותה, כי חוזר הוא המוסר אל מקומו כראוי, חזר אל האור כל ניצוץ שבחושך היה שבוי, ועם צמיחתה של שכינה בליבנו, עלי ללמדך את סיבות ריחוקנו, מה גרם לשכינה אימנו, לנדוד ולסור מעם מקומנו, והרי בניה אנו, ובליבנו מקומה, מדוע גלתה היא ומעינינו נעלמה, והרי רבות הפעמים שבגעגועיה אל בניה, כהציצה להתקרב, נפגעה ונדחתה, ומבכיות עצבונה, מדין דמעתה ומחבלי לידתה, געשה הארץ ואיבדה תפארתה:"

אורחת נעימה:

"בני, עלי להשכילך בסודות השכינה,, כלת האל ומנהיגת העולם, ומהכרת מהותה ודרכה תשכיל תורתך, כדי שממך תצמח תרבות נאורה, כך תחבור נשמתך אל משיח צִדקנו בכל הדרה, ודע בני שהשכינה מעולם לא נעלמה, רק מצאה לה מקום מעט מזעיר כאורחת נעימה, בכותל המקדש שרתה היא תמיד, ובלבבות הצדיקים האמיתיים, בתפילות קודש בכוָנת הלב, ובלב השבים מדרכם הרעה באמת, בלב נגני האמת, וחכמי האמת, וטובי הלב, בחגים ובשבתות ובשמחות, בלב ילדים תמימים שלא נחבלוּ, במקומות קדושים שלא חוללו, ובמקום צניעותם של אוהבים, שלנאמנות ולתולדות ישרים עמלים, ובלב הנלחמים את מלחמות ישראל, ובלב האוהבים את בוראם ומתקנים את דרכם, ובעיקר שכנה בליבות המשכילים אל דל, אל חולה, אל נחבל, ואנו זכינו לביקורה, בהתעלות הנפש והרוח והנשמה, כמו בתפילה או במִצוה, אך כל זה היה מעט ולא בקביעוּת, מטעם חושכה של גלות, והנה עם צמיחתה מחדש, הכל הולך ואליה קרב ובעונג מלאותה נירגש, כי חרב עצבונה ולשמחה מתעוררת, ובתיקון מידותינו בבניה מאושרת:

אמא שכינה:

בעת הקדומה האירה במקדש ובארץ בכל אהבתה, ולאחר חורבננו פרחה מביתה, כל זמן גלותנו ליוְתנו בִתלאות הנדידה, לכַוןאת דרכנו אל האל במוסר ובאהבה, אך תאוָתנו בגאוָה הרחיקתה והגבילתה, ומאז חורבן מקדשינו מעולם לא נינוחה, גם כשהחילונו לחזור אל ארצנו שמהאל הובטחה, ומכֵּיוָן שסיבת חושך חיינוּ נִגזרת מחסרונה, אמשול לך משל מנִשמתה של אמא שכינה, להשכיל נשמתך בדעת תבונה, הכיצד רחקה היא מביתה והכיצד בביתה חֶפֶץ מעוֹנה, הכיצד בורחת ועולה היא מעלה אל עולם טהור, והכיצד זורחת היא בעם בשפע של אור:

משל השכינה הנעצבת:

פתחו של הלב:

ותהי השכינה רחוקה ומעוּנה, עוטפת ממעלה את כל הבריאה, אחוזה בארץ במקומות של טוהר ותום, אך צר מקומה, לא נותנים לה לנשום, כי לאחר שחרב ביתה ונעזב, הפך עולמה שִקרי ואכזב, ולולא שלמותה לא תוכל לשמוח, ללא מקומה לא תוכל בעולם לזרוח, מקומה וכבודה הוא הלב, אותו כה היטיב האדם לשכוח, וללא פתחוֹ של הלב, אין לה מנוח, בלבבות עמה מקומה לשמוֹח, משם תנצח היא במלחמת המקח, כנגד הנחש שגזל את השטח, משם תוכל היא להאיר ולגדול, משם תוכַל היא לפרוח בכל, אך שבר ומבוכה, הנביעה נטמאה, הנחש השתלט על הלב וסתמו, עסוקה היא בהולדת נשמות ובִנחמת העם בשִברו, באין פתחון הלב מנודה היא ונעצבת, מבראשית זרחה בכל וכעת נעזבת, נוגעת ונמוגה, מסרבת להתנחם, ליבה בחושך המעשים כואב ומתלהם, געגועיה כבדים, אל ביתה מתפעמת, בביקוריה נבהלת, נפגעת ומורחקת, בקדושת עדינותה מהחושך בורחת, אל המימד האלהי עולה היא ופורחת, גְדוֹלָה היא כאין סוף, רצונה להעניק ולתת, באכזבתה לשמים נמוגה, ובארץ כעסה מתלהט, הנחש תפס את ביתה, מאז היא בוכה, לא תחדל דמעתה עד שוּבה לִמנוחתה, לכך נועדה ובכך תכליתה, צופנת בְחֵיקָה שמחה ומגננה, והעצבות שולטת מטעם חסרונה, שוב תשוב אלינו בשובנו, לענגנו מנגינה, חיזקי נא בליבנו, חיזקי אמונה, בואי אהבה, בואי שכינה:

לקבץ ניצוצות:

ותחפוץ השכינה לאהוב בעולם, וניצוץ בליבה אל בניה נִפעם, בנפשה מגנה על עמה מתִפלות הגלוּת, אלפי שנים מבוללים של קטנוּת הזְכוּת, שנים ארוכות וסבוּלות, מתוּחות מלספור, כה עמלה היא בתוך החילול, לקבץ ניצוצות קדושה אל האוֹר, לשמר ניחוח נאור, במסע התופת השחור, מחורבן הבית, המידות והמוסר, בתוך הִטמעות גלותית ושורש אמת שנִסתר, בִכאב ההתדמות התהומית לזיבלות העמים ותנועת נפשם המוחצנת, הרי שהוגשמו הנפשות, מדוחק חושך נפשם קוּבעוּ מדוּכוֹת, מתהומות ההשפלה קודשו החנופות, כבד המסע, זמנו אינו ידוע, בצדיקי הלב והמעשים לרגעים היא נשמעת, לעתים מפיהם היא נודעת, ובאין שומע עסקה היא בתפילות ובבכי, כדי להגן ולהציל כמה שאפשר ילדים מן הדְחִי, ולהציל את הקדושות שניתן, עד יתהוֶה בארצו עם איתן, כה חפצה היא בימים שעברו, עת עסקה היא עם עמה בחדוָה בהלל, בשופרות ובנבלים, בכינורות ובתופים, וכל העם באור שמחת ה' שרים, וכגודל השפע רווּי הניסים, נפלה היא נפילה אל עומקי הדינים, וחרב רודפת את בניה, בכל הנתיבים ובכל הפתחים, ובכאב ההלם ונוֹגוּת בכייָתה, לא רצתה היא להפרד מביתה, צומצם מקומה לכדי חוּט, כל גאולתה הפכה לגלות:

מושבות מילוט:

ופתע לאחר ההרג הבלתי מושג, החלו בניה להמלט מחרב, בתוך הקוצים, אל ארצם המובטחת, השורצת נחשים רעים ותמנונים רעילים, אמיצים ברוחם, מבוהלי רצח הגלות, החלו לחזור אל ערי הקודש, ותורה להרווֹת, ויקימו מושבות מילוט, אור לכל התפוצות, כמעט וכלינו, והרי פתחון תקוָה, עולים אל ארצנו, שבים אל אדמתנו באהבה, מפעל לבב ענק טבע את הזכות, זכות אבות, זהו צָו ההשרדות, ופתע מלחמה, ותפילה ותקוָה, הקימו בניה מתפילותיה חלקה נאוָה, וביְנות למתהוֶה, החלה לבצבץ האהבה, דור תינוקות ישראל בא להיוָלד, לא פסקה היא לברך ולעוֹדד, ואף כי טרם הסבו בניה את כל ליבם אליה, וטרם קידשו את דרכם וארצם לנתיביה, הרי שהוקמו בתי תפילה, ולבבות טובים איפשרו את אחיזתה בארצה, ואף כי מעט מזעיר, הרי שהניחוח מזכיר, כי הכל אור תשורה הוא מאל מרומים, להביא גאולה במעשים טובים, והיא בטרופה אל בעלה משתוקקת, אוהבת, כמהה, פצועת געגועים:

השתלטות הנחש:

מאז הבריאה בנחש היא נלחמת, וככל שהתחזק הוא בעולם ובבניה, הפכה היא מנודה ונעזבת, ואף בִכאב נאלצה היא לחזות, בהשתלטות הנחש על כל השורות, ובעלטת שָוא דִמיונותיו, נאחז הוא כל חוֹזקה, כיסה על בניה, נִשמתה לאל זעקה:   

שומו שמיים:

שוֹמוּ שמים, בהלה ותדהמה, הנחש וצבאותיו השתלטו על האומה, מהומה ומלחמה, חילול קדושת האדם והאדמה, העולים לגאולה מושפלים אל חושך הגולה, בארצם הגזולה, כאב ושבר, הברכה הפכה קיללת מלחמה, בפנים ובחוץ הכל לוחמים, רבים החליפו בגלות את נפשם בנפש העמים, המירו את דרך המוסר והמידות, מִתדמים וזרים, תפסו את כל העמדות, השליטו תרבות רעה של גאוָה וּשנאה וְהתנשאות, על העם הבא אל ארצו מהגלות, ובחוקי גּוֹיִם ושָוְא תנועותיהם, תפסו את הערים ואת המושבות, הסיתו מדרכי האל והמוסר את הלבבות, את כל הארץ תפסו הם, לטובת הנאותיהם וגזל לבניהם, אויבים מבפנים, אויבים מבחוץ, ונחש רוע הלב מטמא בכל הפינות, רצתה היא לרדת בהתלהבות שמחתה, ופתע ראתה מחזה שממה, העם העולה לציון מובל שוב לגדרות, קדושת ליבו מושפלת מלהראות, עריצים בכל פינה, משחרים לטרוף את חלקו, את טובתו, החוק הוא נחש, הנחש הוא החוק, גברה תרבות הניצול, ההוללות, שנאת החינם והבל השחוק, העם העתיק עוֹלה מארצות הגּוֹיִם, ובארצו המובטחת הופך הוא שוב לעם עבדים,  שומו שמים, חושך מצרים, ותכס על שאר בניה, עצובה ומרוחקת, ופתע טומאת המינות שולטת, ותַזְרֶה מאורות נפשה, ותברח מבוהלת ותרבה דמעתה, שוב מביתה נודדת, מטומאת המעשים מורחקת, מרחוק רומזת, מכַונת את בירור החיים, הבירור בין הטוב והרע, אך טרם גאולה, טרם זמנה לשוב אל ביתה:

הערב רב וסבל הצדיקים:

ותחפוץ השכינה פעמים כך רבות,לשוב במלואה אל ביתה, אך בכל פעם עצבו פניה, אין לה מנוח מבניה, ביקוריה חטופים, לעתים נחטפים, אך בשורשה היא נסתרת, אם אוהבת, ממתינה לזמן גורלה לחזור, עת אביה יגאל את עמו אל האור, אך כעת זהו זמן חשכה, אדם לאדם פני שנאת חינם, הפכו את דת חילול הקודש לדגלם, שמן הוא ישורון ובועט, מוכר את נשמתו לכל חפץ שחפץ, וּמִצְוָת האנשים המלוּמדה, הרחיקה את האור והנשמה מהתורה, הבנים הנולדים אל חירות ומצויָנות, מוּהבלים בתרבות הגזל והשטות, וההולכים כנגד דרך הקדושה, הערב רב השולט בכל, לא נותן לה מנוח, לא נותן לה לגדול.   נעשו הערב רב רועים על ישראל, צאנו של ה', עמלקים העומדים ככלי חמס על ישראל, נפילים המפילים את ישראל לִזְנוֹת אחר נשים, גיבורים הבונים בתי כנסיות ומדרשות ושמים בהם ספרי תורה ולא לשם ה' אלא כדי לעשות שם לעצמם וגוזלים את ישראל, רפאים הזונחים את ישראל והתורה ואינם מצילים אותם, מתרפים מהתורה ומהעוסקים בה ועושים טוב עם עובדי עבודה זרה, וענקים המזלזלים בפנימיות התורה וביופיה האמיתי ומחזירים את העולם לתֹהו ובֹהו, וסימן הוא לך בראשי תיבותיהם -'נגע רע'.   אלו הערב רב רשעים הם ועשירים והם בשלוָה ובשמחה בלי צער ויגון, גזלנים הם ובעלי שוחד שהם ראשי העם ודיָניו, וראשי ישיבותיו, אין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים, ומלאה הארץ חמס מפניהם, ואלו הערב רב הם טמאים המטמאים את עצמם, בנידה ובשִפחה ובגויה ובזונה, ואוכלים טומאה ופסול ואיסור, ועץ הדעת טוב ורע, שהוא איסור והיתר וטומאה וטהרה, שולט על ישראל, ומשם יונק הוא ומתכלכל, דוחקת השעה את הצדיקים, בעלי המידות והמוסר, בעלי סודות התורה, בעלי בושה וענוָה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד, אנשי חַיִל, יראי אלהי"ם, אנשי אמת ושונאי בצע, וכל החכמים ואנשי החיִל ויראי החטא נמצאים בצער ובדוחק וביגון ואינם מוצאים בית ומקום, סובבים מעיר לעיר ללא חנינה, ובמקומות רבים נותנים להם רק דבר קצוב, באופן שלא תהיה תקומה לנפילתם, ואפילו חיי שעה. יראי החטא מאוסים והיוקר האמיר, חכמת הסופרים סרחה והאמת נעדרת:

כוחם ועוזם של העמים:

כוחם של העמים עובדי הכוכבים והמזלות מתחזק ומתחזק השמאל אשר משם היא יניקתם ושולטים על ישראל וגוזרים עליהם גזירות שאינם יכולים לעמוד בהם וכל זה בגלל שישראל אינם עוסקים בתורה   וכשעוסקים בתורה ומתחזק הימין נשבר כוחם ועוזם של העמים עובדי הכוכבים והמזלות ואין בעולם דבר שישברם כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה וחוברים ישראל אל עץ החיים בתפילה ובמעשים טובים ומשם ניזונים הם ומתכלכלים:

משיחים ותשובה:

ותרבנה דמעות השכינה, והרי זהו דור שבן דוד בא,  וקרוב הוא זמן גאולתה, שהרי משום הצרות והדוחק, עתידה כנסת ישראל לפתוח את רחמה ולהוליד שני משיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ובקרוב יחברו ישראל ויזונו מעץ החיים ששם אין קושי רע ולא מחלוקת מרוח הטומאה.  כעת בעלי המשנה והחכמה העליונה, בעלי הקבלה וסודות התורה, השעה דחוקה להם, אין להם ממה להתכלכל והם בצער וביגון ובעוני, אך בקרוב כבוד חכמים ינחלוּ.  בכל הגלויות שגלתה כנסת ישראל נתן לה הקב"ה זמן וקץ והתעוררה היא תמיד בתשובה ולגלות האחרונה אין קץ וזמן אלא הכל תלוי הוא בתשובה, והרי התשובה בארץ נושבת ועם תשובת המידות והמוסר והלב ישוב האל בעמו להתאהב, יסלק את הערב רב ואת נשמות הרשעים ואזי בביתה תוכל היא להתיַשב ואת ישראל אל האור להחכים, ותמיד מצפה הקב"ה מתי יחזרו ישראל בתשובה ויעשה להם טוב ומתי יפנו ישראל את ליבם מההבל ומרעות הרוח ומהעבודות הזרות ומעבודת הכוכבים והמזלות וישמחו רק את בוראם לאהוב, ויסיר מעימם כל חולי וצרה ומכאוב:

שיר נעימה:

זהו משל השכינה הנעצבת וכעת הולכת היא ומתגברת, משל הוא בני כדי לפכח את מציאותך, וכעת חפץ אנכי להרגיעך, בשיר נעימה על מיתרי כינור, עצום עיניך וחזה במעוף לובן הציפור, נשום נשימתך ונִשמתך תתעורר אל טעם עתיק וטהור:

גל עיני:

"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ברשותך מלך עליון אבוא אנכי לגלות את סודות נִסתרותיך, באלו התיקונים לשבח את השכינה כלתך, ולשבח לכל אלו שממנה תלויִם ורשומים, היא השער אליך, להִכנס ולראות את תפארת פניך, היא יופייך, יפה היא כולה רעייתך ועיניה יונים, כיונים הרקומות בגופן בכנפיהן, וניכרות משאר העופות ברִקמותיהן, עת היא כעת עם השכינה ללכת, ולא תשרה עלינו השכינה אלא מתוך דברי תורה, עת היא עם שכינתך ללכת, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:"

קץ כל רשעה:

עוד תמהתי פשר הערב רב ואמר לי סבי שהם בעצם מידות מקולקלות שהתערבבו בישראל וזמן סילוקם מתוכנו הוא כאשר יבוא גואל לישראל ויגאלנו ועוד אמר לי סבי שבבוא משיח קמים עליו ערב רב פריצים מישראל ומהאומות, ובין אם יקומו ובין אם לאו ינצחם ויקיֵם את שליחותו, כי ברית הוא הדבר וגזרת עליון, ויפק ה' את רצונו, והרי זהו זמן קץ כל רִשעה, נמוגה היא אל החושך והעולם מעודד, כי עיְפו בני האדם מלהביט בעין רעה אל החיים, עיְפו מהרס וממלחמה ומשנאה ומשררה, עיְפו כי נמאס להם, פשוט נמאס, וברירה אין בידם בלתי בניית חייהם ושיקום הריסותיהם, תיקון מידותיהם ושיפוץ ראייתם, לטובה ולברכה אלי החיים באשר הם, וחדוָת שמחה ובריאות ושכינת ה' באוהליהם:

אוהבת השכינה:

דעבני בטרם נעמיק אל סודות תמירים, עניינים במהות השכינה ויחסה אל עולם המעשים, כי יש שיקרבוה במעשיהם אלי האומה, ויש שירחקוה הרחק מהאדמה, יש המאירים דרכם בעולם להעלותו ובכך מקרבים אותה לעולם לפארו, ויש המחשיכים דרכם בעולם להרסו ובכך מרחיקים אותה מהעולם להחליאו, הכל במעשי האדם תלוי הוא, ועל האדם לשאוף ללא פשרות לתיקון העולם ולהצלתו:

אוהבת השכינה מידות מתוקנות, דרכי חסד וענוָה ואהבת הבריות, נתינה וכבוד זקנים וחברים, וכבוד הורים ומורים, אוהבת תלמידים היונקים מהחכמה בענוָה להיטיב ואותה משבחים ואת הלומדים בלילות לתיקונה ומדביקים אותה לעולם להרוות, אוהבת ומצויה היא בשמחת המצוות, ובין איש ואשה טובי לב ומידות, בהכנסת אורחים בשמחת לבבות, ובתומכי קיום התורה בעולם ובממשיכי אורה לדורות, ועוד אוהבת היא ברוכי גורל שענוָה וחסד דרכם, וכבוד אב וכבוד אם וכבוד צלם אנוש אדם, אוהבת ומתכלכלת היא מתפילות ישראל ובלבם מקומה, ומגינה היא עליהם כאשר עושים הם מִצוה לשמה, אוהבת היא את המתפלל בעבורה כדי לקדשה בעולם, והוא נענה, ואת העולים לרגל, משום שבכך שבח הוא לה, אוהבת היא את הרואים בה משענה, להם היא מגננה, ועוד אוהבת היא בקביעות, נשמות המקדשות ומיַחדות זמן ללימוד ולתפילות, אוהבת את שמירת היסוד ועם טהורי בניה ממתיקה היא סוד, אוהבת ומתברכת היא כאשר ישראל מתקנים את דרכם וליבם, ההליכה בנתיביה היא הליכה בדרכי בורא נשמתם, ודע שציצית הדרה ותורה ומצוות ביראה טהורה הן שלמותה ומתפילות ישראל עושה היא עטרה, ועוד הוא שתחת כנפיה חוסים ישראל שבגלות והיא משכונם כדי לצאת משם אל גאולה והתעלות, ביתה בהר הקודש הוא שהוא הר המוריה, מלאכי השרת ניזונים מזיוה והצדיקים היושבים בגן העדן ועטרותיהם לראשיהם נהנים מזיוה ומאור ניבה, כי עונג עליון ושפע טוב וקדמון היא לכל שברא, והשכנתה בארץ היא תכלית עולם הבחירה:

שונאת השכינה:

שונאת השכינה מידות מקולקלות, גאוְתנות וחומרנות וחוצפנות וליצנות, עצלות ועצבות ושחוקנות וחנפנות, שקרנות וכעסנות ועצבנות וקפדנות, מחלוקנות וזנותיות וגנבנות וכפרנות, רשענות וקמצנות וטומאנות ועזותיות, זיְפנות והתאכזרות ואלילות וגזענות, ועוד שונאת היא גסות רוח וקלות ראש ושיחה של דברים בטלים, ואת הלשון הרעה ההורגת תמימים ומחבלת ישרים, ועוד שונאת היא סילוק דעת ואי עיסוק בפריה ורביה, וניזוק המעוברת להפלה, שונאת היא את שפיכות הדמים שאת הארץ מטמאת, את העובר עבירה בסתר הדוחק את רגליה ואת הסותר לוע חברו ואת הפוגע ברבו, שונאת היא את המבזה את אורחו ואת המפקיר ובוגד בחברו, ואת הדן את חברו לקו חובה, שונאת היא שופטים ושוטרים רעים שבישראל, ועד שיכלו הם אין הקב"ה משרה אותה בעם לפאר, שונאת היא את הרשעים שסילקו אותה מהארץ, שהרי בגלל נִשמות הרשעים קַיָם החושך בעולם והעולם מִתדרדר, ושונאת היא את הגלות שאותה מצערת, ואת עווֹנות הדור שבגינם בלתה היא ומורחקת:

מסע השכינה:

דע שהשכינה לעולם ואין מקום בארץ הפנוי מהשכינה, אומנם פניה רבות ומתהפכת היא כפי הנדרש, בהארת פניה ברכה ובהסתרתם נחש, ודע שהשכינה אימנו קדמה לבריאה ומהשבת הראשונה מילאה אותה בכל הדרה, עיקר השכינה היה בעולמות התחתונים והיתה היא קול ה' שהתהלך בגן העדן, בחטא אדם הראשון הסתלקה היא אל הרקיע הראשון ובחטא קין הסתלקה היא אל רקיע השני, בחטאי דור אנוש הסתלקה היא אל הרקיע השלישי ובחטאי דור המבול הסתלקה אל הרקיע הרביעי, בחטאי דור הפלגה הסתלקה היא אל הרקיע החמישי ובחטאי סדום הסתלקה אל הרקיע השישי ובחטא המצרים בימי אברהם הסתלקה היא אל הרקיע השביעי.  עמדו כנגדם שבעה צדיקים והורידוה לארץ:  אברהם הורידה מהרקיע השביעי אל הרקיע השישי ויצחק הורידה אל הרקיע החמישי, יעקב הורידה אל הרקיע הרביעי ולוי הורידה אל הרקיע השלישי, קהת הורידה אל הרקיע השני ועמרם הורידה אל הרקיע הראשון. בא משה והורידה מהעולמות העליונים אל העולמות התחתונים:

דע שחיי האבות הקדומים מהווים בשכינה וכך בכל נתיבי ישראל ומאורעותיהם מקומה ותמיד היא שם והוארו האבות כדי להנחילה לעולם ובכך עסקו הם ובכך משנתם ומאדם הראשון ועד הלום כל צדיק אמת שהיה בארץ חפץ להאירה בעולם לשלום ובטרם שנבנה אוהל מועד היתה מצויה היא באוהלי הצדיקים.  חנוך הצדיק האיר בדרכיה בדורו ותשרה באהלי האבות באברהם הישר והתמים וביצחק פועל הצדק וביעקב דובר האמת והיו אברהם ושרה מזינים את העוברים ושבים ותחת כנפיה אותם מכניסים ואותם מגיְרים והם גרים וגיורות אשר תיקנו את נפשם, אברהם מגיֵר היה את הגברים ושרה את הנשים, יצחק נימול והוקרב וחפר בארות לתיקונה וכבודה ובכל הזמן שהיתה שרה אימנו קיֵמת לא זזה ממנו השכינה ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת ויעקב הלך ונדד בנדידתה כדי להיתקן ולהנחילה לבניו לישראל לדורות והיה הוא מעמיד בכל אחד מאוהלי ארבעת נשותיו מיטה לשכינה ובאוהל שהיה רואה הוא את השכינה היה בא ולן את אותו הלילה ועשרים ושתים שנים באבלותו את יוסף נסתרה היא מעִמו ובהתגלות יוסף חברה שוב אל נשמתו ויורידה למצרים עִמו ובטרם עליית נשמתו ראה אותה מעליו ויצוֶה בכבוד ה' ובכבודה את בניו, ובנימין, משום שהיה בַּיְשָן ועניו, וסמך וכיבד את יעקב ושכן בין כתפיו, ומשום שלא התאכזר אל יוסף ולא היה במכירתו כאחיו, זכה שתשרה השכינה בחלקו בנחלת בניו, ושבנחלתו יִבָּנֶה לעם ישראל בית מקדש אלהיו, בתוך חושך מצרים היתה היא כגחלת ושמרוה בעיקר הלויים, למרות השפלת העבדות והעינויִם, ותשרה בסנה הנמוך מכל אילן, ויבוא עִמה ה' בבואו לגאול את עמו באש ועשן, לא רצתה היא לסור ממצרים עד שהעלה משה את ארון יוסף, ותהלך לימין משה ולא עמד הים בפני משה בעטיה ויאסף ולאחר נס ההצלה וטביעת המצרים ראוה העוללים שהם תינוקות ויונקים ויגביהו צוָאר ויִשמטו דד ויאמרו "זה אלי ואנוהו" וישיר כל העם בהתגלות גודל הנס וזוהר השכינה את שירת הים:

ותהא השכינה עם ישראל במדבר וינדדו בתיקוניה ארבעים ושניִם מסעות ותראה במעמד ההר ותשרה בעשיית המשכן ובכליו והיתה כענן ורק באמור משה "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" יורד היה ענן השכינה על המשכן, בלעם הרשע ברצותו לקלל את ישראל ולסלק מעימם את השכינה ביקש שלא יהיו לישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות כדי שלא תשרה השכינה עליהם וכשראה שפתחי אוהלי ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה שפרושו ששומרים הם את צניעותם הבין ואמר שראוים ישראל שתשרה שכינה עליהם, ותרד השכינה ותישק לאהרון ותצא נִשמתו ותהי עם משה בכל משעלו ותמשיך עם יהושע יורשו ותהי עם השופטים ועם הנביאים האמיתיים איש איש בדורו ותהי עם שמשון נבחרו וכאשר החלה רוח ה' לפעמו בצעירותו היתה מקשקשת היא לפניו כצלצול פעמונים, בכל עת שרתה היא במקומות של תום ושל קדושה ואצל הצדיקים ותלך עם ארון הברית והמשכן עד שהאור הקדוש שברא תוקן, ויביאה דוד אל ביתה בהר הבחירה כדי לבנות לה בית עולם ולפאר הדרה וינציח אותה ויתקינה מחדש בתיקוניו ובפעולותיו ובכל הווית דרכו והלך חייו וכל תיקוניה הרי הם במזמורי התהלים אשר כתב:

ויבנה דוד את היסודות ויכין את הכסף והזהב, וייבן שלמה את ההיכל ואת הבית ואת החומות, יום חג לעם ולשכינה היה עת עמד משכן ה' על מכונו וארון הקודש והעם מולו ובפתיחת ארון הברית כרעו המהולים בחצי קומתם וימלאו פניהם מזיו השכינה ויפלו הערלים שבהם, מלא כבוד ה' את הבית כולו ועקרת הבית במקומה, ארבע מאות ועשר שנים שרתה היא במקדש וכאשר כנסת ישראל ביקשה רחמים על עוונה בזמן המקדש יורד היה לתוכו ה' ומשרה עליה את שכינתו ועונה לבקשתה, בכל יום ניסים ופלאים התחדשו ונמצא עזר ה' כאשר נדרש, אור כך היתה היא לעם ולשבעים האומות שבכל העולם אך בשל גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה נחרב ונשרף ביתה ומשכנה ותצא השכינה מבית המקדש והיתה חוזרת ומגפפת את כתלי המקדש ובוכה, ובהִשרף ההיכל שוב לא היה לקב"ה מושב בארץ ויסלק ממנה את שכינתו ויעלה אל מכונו הראשון ויבכה, ותרד השכינה עִמם לבבל:

אין השכינה זזה מהכותל המערבי לעולם, הותירה היא לנו זכר ורושם בקיר גדר הבִּנְיָן, אך האור ברובו נגוז ונעלם, ולא היתה שכינה בבית שני שהוא הבית שנהרס בגלל שנאת חינם, ולא היו בו ארון וכפורת וכרובים ואש ואורים ותומים ורוח הקודש ותשרה אצל הנביאים והחכמים ובמקומות קדושים ולאחר חורבן הבית השני שוכנת היא עם הצדיקים ותמיד ל"ו צדיקים בארץ מצויים, לעולם לא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד ונולד ישראל כדי להראות לעולם את שכינתו של ה' ובאמונתו להעיד:

בגלות בחוץ לארץ אין השכינה שורה אולם לשם הגנה והצלה שורה היא, בגלות השכינה היא בפני עצמה וישראל הם בפני עצמם ובגאולה חבורה אחת הם כולם, בטרם גאולה חבלי משיח ושבעים השרים והאומות הם הצירים והחבלים של השכינה העליונה והתחתונה ומידות ישראל הן עיקר תיקונה ויִחודה, כאשר יביא הקב"ה את אליהו והמשיח יתקבצו כל ישראל לפניהם, שכינה לפניהם ונביאים מאחוריהם ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ויוליכום אל עמק יהושפט ויתקבצו כל הגּוֹיִם לשם ויבוא המשיח עם השכינה לגאול ולפאר ויהיה "ה' אחד ושמו אחד" ותחזור השכינה אל הארץ במלואה להדר וישראל מחבלי גולה אלי גאולה ישתחרר ויתעורר:

ויענגני כך סבי במאור מילים וניגון, שמחה ורננה, ואנכי הקטון במילים מוארות אותיות כותב את דברי מסענו ואת מילותיו שבאור אין סוף מאירות, כי חנני ה' ועשני מהיר כתיבה, כל נשמתי באהבה לאל אחד ותפילתי לשלוָה וענוָה, כל המתרחש מאיתו מִתְהַוֶה ומתחדש כדי להאיר את נִשמת אור היורש, למען ישראל בן יקיר ואהוב יתקן את דרכיו ואורח נתיביו להתקדש, וניגון אותיותיו של סב אהוב, תפילתי שיוביל למציאות עולם יפה וטוב, כי דברי חכמה קדושים ועתיקים מעטרים את זיו שפתיו, למען נתמוך ונחבור כל בני ישראל שכם אחד ולעד זה את זה בכל מחיר נכבד ונאהב, ואת האל הקדוש נענג באהבה ובהלל תודה נִלהב:

השכינה והמידות:

בקלקול המידות והמוסר תרחק השכינה וחסרונה מתמלא באופל ושכול ובתיקון המידות והמוסר תחבור היא להיטיב ולגדל ולחמול ולגאול, מנהיגה השכינה הקדושה את ההִתקנות באורות ובמידות כלפי הבריאה והאדם ביחס לתיקונו ומעשיו ולכן משפיעה היא אליו מכל קומות ההשגחה מטוב ספירת החסד ומדין ספירת הגבורה ומרחמי ספירת התפארת וכלי קדוש היא לאור הרצון העליון כלפי ברואיו כדי להוליכם בדרך תיקון הנשמות לדבקה במידותיו: